איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' בריל ואח'

פסק דין

בפני תביעת תחלוף (שיבוב, סוברוגציה) שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעים.

התובעת, שהינה מבטחת, טענה בכתב התביעה, בתמצית, כדלקמן- התובעת ביטחה את רכב מ.ר. 9679559 בפוליסת ביטוח בת תוקף. ביום 21.10.2009 אירעה תאונת דרכים בעת שרכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת 1 פגע בצידו האחורי של הרכב שלפי הטענה בוטח על ידי התובעת. כתוצאה ממקרה הביטוח נגרמו לרכב נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח שילמה התובעת למבוטחת סכום של 11,566 ₪. סכום התביעה הועמד על סך של 12,093 ₪ (11,566 ₪ והפרשי הצמדה וריבית בסך של 527 ₪).

כן נטען כי עם תשלום הסכום הנ"ל למבוטחת עברה לתובעת הזכות לתבוע את תשלומו מאת הנתבעים, מכוח סעיף 62 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את טענות התובעת, באופן כללי וכן באופן מובחן לגבי כל סעיף שפורט בכתב התביעה, ובכלל זה נטען לגבי הנזק כי מעבר לחוות דעת השמאי, שהינה שנויה במחלוקת, לא צורפה חשבונית לגבי תיקון הנזקים הנטענים.

הנתבעים הגישו הודעת צד שלישי כלפי מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), שלפי הטענה הייתה המבטחת של רכב הנתבעים (וליתר דיוק- רכב הנתבעת 2), במועד קרות התאונה. "מנורה" הכחישה בכתב ההגנה מטעמה את קיומו של הכיסוי הביטוחי לרכב הנתבעים במועד קרות התאונה.

בהחלטתי מיום 10.11.2012 לגבי סדרי הדיון בתיק זה, קבעתי, בין היתר, כי- "באחריות כל בעל דין לזמן לדיון את כל המצהירים, העדים והמומחים מטעמו, למעט אם הצד שכנגד הודיע במפורש כי הוא מוותר על חקירתו של עד (או מומחה) מסוים".

ביום 6.2.2013 נערך בפני דיון הוכחות, כאשר מטעם התובעת העידה נהגת הרכב במועד קרות התאונה, הגב' עדי בוחבוט, ומצד הנתבעים העידה הנתבעת 1. צד ג', "מנורה", לא הביאה לדיון עדים מטעמה.

אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי ובחנתי את כל אשר הובא בפני, מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה שהגישה התובעת, וזאת מהטעם שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה ונטל הראיה הראשוני המוטלים עליה בכל העניינים הצריכים לתביעת תחלוף, מהטעמים שיפורטו להלן.

לעניין זכות התחלוף נקבע בסעיף 62.(א) לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981-

"(א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם" (הדגשה של הח"מ- מ.ה.).

על התובעת מוטל הנטל להוכיח את יסודות התחלוף-

"שלושה הם התנאים הדרושים לשם הקמת זכות התחלוף של המבטח כלפי הצד השלישי: התגבשות חבות חוזית של המבטח כלפי המבוטח על-פי תנאיה של פוליסה בת-תוקף; תשלום בפועל של תגמולי הביטוח למבוטח מכוח חבות זו; קיומה של זכות בידי המבוטח כלפי צד שלישי לפיצוי או לשיפוי בשל מקרה הביטוח".

ירון אליאס. דיני ביטוח, מהדורה שנייה, 2009, פסקה 25.6, בעמוד 1089; "מבטח המגיש תביעת תחלוף נגד צד שלישי נדרש להוכיח את התגבשות יסודות התחלוף"; שם, בעמוד 1103; פורסם במאגר "נבו" (ספרות).

"תביעת המערערת את המשיבה באה מכוח זכות הסוברוגאציה ... וכבר נפסק, כי כדי שיצליח מבטח בתביעתו על-פי סעיף זה, עליו להוכיח שלושת אלה: א) כי היה, על-פי פוליסת הביטוח, אחראי לנזק שנגרם למבוטח; ב) כי למעשה שילם למבוטח את נזקו; ג) שהנתבע אחראי לפצות את המבוטח על נזקו...".

ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חברה לבטוח בע"מ נ' בורכרד ליינס בע"מ; פורסם במאגרים משפטיים.

הינה כי כן, לצורך הוכחת תביעת תחלוף, ובשים לב למחלוקות הרלבנטיות בתיק זה, כעולה מכתבי הטענות, היה על התובעת להוכיח, ולצורך כך להציג ראיות מטעמה, לגבי קיומה של פוליסת ביטוח בת תוקף במועד קרות האירוע הנדון, כי שילמה הלכה למעשה את תגמולי הביטוח לגב' עדי בוחבוט בגין מקרה הביטוח הנטען על ידה, כי תגמולי הביטוח ששולמו, לפי הטענה, משקפים את הנזק שנגרם בגין הפגיעה ברכב, וכי הנתבעים נושאים באחריות לתאונה.

כתבי הטענות בתיק זה הוגשו בהליך של סדר דין מהיר.

לכתב התביעה צורף העתק חוות דעת השמאי שאול עטיה (עטיה שמאים בע"מ), וכן חשבון עסקה של השמאי, ומעבר לכך לא צורפו מסמכים נוספים. ב"כ התובעת טען כי לכתב התביעה צורף גם אישור בכתב לגבי תגמולי הביטוח ששולמו לפי הטענה לגב' עדי בוחבוט, אלא שב"כ הנתבעים טען כי מסמך זה לא צורף לכתב התביעה שהומצא לו, ולא מצאתי כי המסמך הנ"ל נסרק לתיק בית המשפט שבפני. מבדיקה שערכתי בתיק המסמכים (התיק העזרוני) שאצל המזכירות, עולה שכל שצורף לכתב התביעה הינו העתק של חוות דעת השמאי וחשבון העסקה של שכר טרחתו, ומעבר לכך לא צורפו מסמכים נוספים.

כמו כן צורף לכתב התביעה תצהיר מטעמו של מר גדי גוהר, שלפי הצהרתו הינו עובד במחלקת התביעות של התובעת, וזאת על פי מצוות תקנה 214ג. לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.